מדינת ישראל נולדה בשנת 1948.

המדינה הקטנה שרק קמה, מצאה עצמה ממש בימים הראשונים שלה, במתקפה כוללת של מדינות ערב, ומאז הקמתה חיה במצב מתמיד של לחימה(שקטה או גלויה) מול אויביה. במקביל ללחימה ולמלחמה מול מדינות, המדינה החלה מתמודדת ונלחמת גם מול פעולות טרור המגיע מבית. החלו פיגועים ויוזמות הרג של יחידנים ושל חוליות המקבלות תמיכה מגופי טרור מאורגנים.

הטרור מתאפיין בכך שהוא לרוב קורה בעורף, מול אזרחים , באזורי מחייה ובילויי ותפקידו לייצר פחד, כאוס ובלבול בבטן הרכה – במרחב האזרחי. פעולות אלה יוצרות נזק נוסף מעבר לפגיעה באזרחים כמובן . הטרור יוצר נזק כלכלי, פסיכולוגי, תדמיתי והוא מייצר כאוס בשגרת היומיום אשר לכך יש השפעות בנגזרות החיים השונות.

כמדינה, קל לנו יותר להתגונן מפני אויב מוחשי ולהגן על גבולות ברורים. כאשר המדינה וגופי הביטחון שלה נדרשים להתגונן מפני טרור, אזי המון משאבי מודיעין נדרשים לאתר התארגנויות טרור והלחימה היא בעיקר במישור המודיעיני. כאשר פעולות אלה ספונטניות, היכולת לאתר ולמנוע אותם קשים הרבה יותר ולעיתים בלתי אפשריים.

מכאן נובע שפעילי טרור ובייחוד פעילים יחידניים, סטטיסטית, יוכלו להגיע לשלב ביצוע פעולות הטרור לפני שיאותרו ע"י רשתות הגנה כאלה ואחרות ולכן יש לבנות מעגל הגנה נוסף, ספונטני, המבוסס על חימוש והדרכת אזרחים להיות מעגל ההגנה ראשון בעת הצורך .

במדינת ישראל אין שוטר \ חייל או איש מערכת ביטחון על כל מטר מרובע.

האזרח, כאשר הוא חמוש , מאומן ויודע את החוק, יכול להוות את מעגל ההגנה הראשון, או אם תרצו, את המוצא האחרון בנטרול מפגע בודד או חולייה כאשר מתרחש אירוע אך אין כוחות ביטחון בנמצא. מכאן אנחנו למדים שיש רציונל רב לחמש ולאמן אזרחים (במפתח מסוים) בשימוש נכון בנשק. הרעיון הוא שיהיו מספיק חמושים מאומנים (להלן נוגדנים) במרחב כדי שחלילה בעת התרחשות פעולת טרור, יוכלו להוות מעכב\מנטרל עד שכוחות אחרים יגיעו.

כדי שהציבור יהיה כח שכזה, קרי, מסוגל לנטרל, ללא פגיעה בבלתי מעורבים תוך יכולת דיווח אחורה וחבירה נאותה לכוחות אשר יגיעו (הזדהות נאותה, עזרה באיתור ותיאור מפגעים), תוך הבנת החוק (מה מותר ומה לא) יש לבנות לאזרח תוכנית הדרכות אשר תקנה את הידע המתאים, תלמד, תטמיע ותשמור על כשירותו.