אחיזה:
מרפקים כמעט נעולים VS מרפקים לא נעולים
קליעה:
אחד מעקרונות הקליעה היא כמובן האחיזה. אחיזת האקדח תפקידה לתמוך את הרתע שאקדח מייצר על גוף היורה מתוקף חוק הפעולה והתגובה של מר ניוטון.
תפקיד האחיזה והיציבה יחדיו הוא בסופו של דבר, לאפשר recoil management (מהיר)וגוף יציב התומך כמובן בקצב אש גבוה וביכולת לקבץ פגיעות סמוכות , לאורך זמן המטח.
במגן, יורים מתחילים מקבלים הדרכה הכוללת ירי בשיטה בה הידיים מייצרות משולש שווה שוקיים והמרפקים לא נעולים. כאשר 60 אחוז מהכח מגיע מיד תומכת ורק 40 אחוז מהיד היורה והלחץ על האקדח מגיע בעיקר מהצדדים.
כאשר החניכים מגיעים לאימונים המתקדמים, ההמלצה משתנה לאחיזה במרפקים כמעט נעולים ומרפק יד תומכת גבוה מעט כדי לייצר לחץ על ידית האחיזה של האקדח גם מפיתול האחיזה.
למה, יתרונות ,חסרונות:
שיטת המרפקים הלא נעולים ואחיזה בתצורת משולש שווה שוקיים:
נתחיל בכך שזו שיטה הקלה למתחילים ומאוד קל לממש אותה. הכח המושקע באחיזת האקדח מגיע מהצדדים בדומה ל״פיצוח אגוז״ וכאשר המרפקים לא נעולים, קל לייצר כח מהצדדים לעבר ידית האחיזה באקדח.
יד תומכת משקיעה יותר כח כדי לאפשר ליד היורה ,קלות בעבודת ההדק המצריכה מוטוריקה עדינה. אדם לא מיומן לא יכול לעבוד עדין על ההדק מצד אחד ולאחוז בכח רב מצד שני באותה כף יד.
שיטת מרפקים כמעט נעולים ומרפק יד תומכת מוגבה ומסתובב כלפי ידית האחיזה:
שיטה זו נפוצה אצל היורה המנוסה והיותר מיומן. קיבוע המרפקים מייצר פחות חופש בידיים דבר המוביל לקונסיסטנטיות. למה זה טוב?
היכולת להיות חזרתי בירי , מאפשרת לנו לייצר ירי חוזר ונשנה בו הפגיעה במטרה מאוד קרובה לירי הקודם גם כאשר קצב האש עולה.
לסיכום, שתי השיטות תומכות רתע, אולם האחרונה (בגדול מאוד)מאפשרת קצב אש גבוה עם פגיעות מאוד קרובות אחת לשנייה עקב נעילת המרפקים וביטול החופש בצירים.
במה לבחור?
תלוי ביורה, בתדירות ובקצב האש.
נכתב על דעת החתום מטה בלבד
איתן
מגן